מתכון עם זיכרון - פאי הפקאן של גיא חסון ז"ל

יום הזיכרון.

יום קדוש שהשנה מגיע בתקופה קשה בעולם ובמדינה. הראש טרוד בהמון מחשבות. כבר שבוע שביעי לסגר קורונה. לילדים קשה עם הניתוק החברתי וגם לנו. מנסים לשמור על שגרת העשרה ולימוד ולדבר על יום הזיכרון ויום העצמאות בשפה שתתאים לילדה בכיתה א'.

קשה לי עם יום הזיכרון.

גדלתי כילדה שאחותה הגדולה נפטרה מסיבוך של מחלה. מוות מיותר וקשה שריסק (ואח"כ גם עיצב) אותי ואת משפחתי. אבל במדדי האבל הישראלי – קולקטיבי, אנחנו בתחתית הסולם. כי אם לא מת לך אבא, אח או דוד בהגנה על המולדת, הרי אתה רק עוד מישהו שמת לו מישהו. אין סביבך את "הילת השכול". אבל, בנינו, מי בכלל רוצה הילה שכזו?!

במלחמת לבנון הראשונה הייתי עוד ילדה. אני זוכרת איך ראינו ממצוק הקיבוץ את שיירות הטנקים בכביש 90 עולות צפונה לכיוון לבנון. ואז ביום השני ללחימה קיבלנו את הידיעה שגיורא רון ז"ל נהרג (7.6.82). הלם.

ואז צבא וחיל אוויר, ותאונות נוראיות של חברים של חברות, ואז 1992 שנה ארורה.

ב 6.4 שרון בן אריה ז"ל, השותף שלי להופעות והצגות בקיבוץ, נהרג בלבנון וארבע חודשים אח"כ ב-3.8 דורון דרזי ז"ל שהיה כיתה מתחתי נהרג במבצע נועז של יחידת "שמשון" וכולנו חיילים וכולנו המומים.

ואז נחשון וקסמן ז"ל נחטף ויצחק רבין ז"ל נרצח ואסון המסוקים ובשעה טובה יוצאים מלבנון ואני רואה את החיילים על הטנק ומתמלאת תקווה ושמחה בלב שהינה קלו המים והארץ תשקוט. אבל היא לא.

עוד אינתיפאדה, עוד מלחמה ועוד הרוגים ועוד מבצעים ועוד הרוגים. וככל שנהרגים יותר אני נסגרת יותר. אוטמת את עצמי כמנגנון הגנה. לא יכולה להכיל את הכאב. הוא גדול מידי. לא נתפס.

והינה אתמול, במקום להתרחק מהאש, החלטתי לקפוץ לתוכה. להתמודד עם הכאב ולקחת חלק מפרויקט מקסים שנקרא מתכון עם זיכרון במסגרתו מנציחים את זכרם של חללי צה''ל ונפגעי פעולות האיבה דרך בישול מתכונים אהובים והסיפור שמאחוריהם.

כשנכנסתי לאתר לחפש אחר המתכון שאכין, עיני נעצרו מיד בתמונה של גיא ריצ'ארד חסון ז"ל.

אולי זה החיוך המקסים או שאולי זה מטע התמרים שהחזיר אותי לילדות בעין גדי או שאולי ראיתי בו "אחד מהחבר'ה", מי שבקלות היה יוכל להיות בן כיתה שלי.

קראתי עליו. על כך שהוא מושבניק מהבקעה, על כך שלמשפחתו יש מטעי תמרים, על כך שחלומו היה לפתוח בית קפה (וכך גם עשה חודשיים לפני מותו) ועל כך שהתנדב ליחידת החילוץ מגילות – ים המלח. יחידת חילוץ אחות ליחידת חילוץ עין גדי עליה פיקד אבי מנו ברק ז"ל במשך הרבה מאוד שנים. אבא הלך לעולמו לפני 4 חודשים.

מי שמכיר אותי יודע שאני לא מאמינה בצירופי מקרים. לכל דבר יש סיבה.

המתכון אותו בחרה להנציח משפחתו של גיא הוא מתכון לעוגת פאי פקאן ועפ"י הכתוב בעמוד ההנצחה, מדובר בעוגת יום ההולדת של גיא. אחרי שהכנתי אותה אני יכולה להבין למה.

ניגשתי להכנת העוגה בחרדת קודש. רציתי לדייק כמה שניתן במתכון בכדי לוודא שאני מכינה את שגיא אהב.

הבצק לתחתית שונה מהבצקים שבד"כ מכינים לפאי (בצק פריך). במתכון של גיא הבצק עשוי מגבינה לבנה, חמאה וקמח. קל ונעים להכנה.

בהכנת המילוי התקשיתי. 2 כוסות סוכר חום נראו לי הרבה, אבל אם החלטתי לדייק – אז אני מדייקת. כמו שגיא אהב. בחשתי את הסוכר על האש וחשבתי על אימא של גיא במטבח הביתי במושב נעמה, בצל התמרים ליד יריחו, העיר שנהגתי לבלות בה עם אבא שלי בימים שעוד חיינו כאן כולנו יחד חיי שיתוף.

ולמרות שרציתי לדייק - המילוי לא הצליח לי ונזכרתי שלרות אופק בעלת הבלוג שמח במטבח יש מתכון לפאי פקאן שפעם רציתי להכין ועוד לא יצא לי, ולכן בחרתי להיעזר במתכון שלה למילוי.

וכמי שלא מאמינה בצירופי מקרים, לא הופתעתי כשראיתי שגם אצל רות אופק עוגת הפקאן היא עוגת יום ההולדת שלה. צירוף מקרים?! לא מאמינה בצירופי מקרים...

כשסידרתי את הפקאנים על תחתית העוגה, ראיתי לנגד עיני את צורתם של התמרים – מסודרים אחד ליד השני. תמר ועוד תמר. תתבוננו רגע בפקאן ותראו עד כמה צורתו דומה לצורת התמר - צירוף מקרים?! לא מאמינה בצירופי מקרים...

העוגה יצאה נפלאה, ואפילו בני הבית זיהו שבצק התחתית שונה ואף החמיאו ואמרו שטעים יותר "מהבצק שעושים בד"כ".

מאתמול בערב אנחנו מנשנשים את העוגה פקאן אחרי פקאן והיא ריחנית ועסיסית וטעימה וכולי תקווה שהצלחנו כאן בביתנו בחדרה להעלות את זכרו של גיא באופן מכבד ומתוק ביותר.

גיא נהרג ב 13.8.2006 ביומה האחרון של מלחמת לבנון השניה, בקרב בכפר עייתה א-שעב והיה בן 24 במותו.

יהי זכרו ברוך

לקריאה על סיפור חייו של גיא ולמתכון פאי הפקאן לחצו כאן