התחלות חדשות

נעלמתי קצת. ספטמבר הסתמן כחודש רווי אירועים . נועה שלנו החלה את כיתה א' כפי שכבר סיפרתי לכם בפוסט שלום כיתה א', 24 שעות לאחר מכן אני התחלתי עבודה חדשה וברגע אחד החיים שהכרנו בשנה האחרונה נעלמו וחזרנו לחיים שהכרנו בעבר, לפני "החופש הגדול" שלי.

שעון מעורר, מקלחות בתורות, ארוחות בקופסאות, קפה של בוקר שנלגם תוך כדי צחצוח שיניים, בגדים, חיתולים, סידור ילקוט, משחקים, איפור, שיער ונשימה.

איתי כהרגלו מעיר אותנו ב 5:00 (לפעמים מפנק ב 5:30) ואיך שהוא, לא ברור איך, תמיד אנחנו מגיעים לשעה 7:00 ויש לחץ. שעתיים של עירות ובסופו של דבר הכל מתנקז לרבע שעה אחת גורלית לפני שחייבים לצאת מהבית.

תיקים על הגב, לפ טופ על הכתף והשיירה יוצאת מהבית. ראשון יורד איתי , שניה נועה שכבר בשבוע השני בבית הספר ביקשה לרדת במסלול "נשק וסע", ואז זו רק אני. שקט באוטו. אני נושמת ונוסעת לאזור תעשיה בר-לב. שעה נסיעה רציפה, נעימה, בלי עומסים ובלי פקקים. זה רק אני, הנוף, המנהרות וטל ואביעד.

אל תטעו, אומנם "חזרנו אחורה" לבקרים העמוסים, אבל בפועל הלכנו קדימה. הלכתי קדימה. חזרתי לעשות את מה שאני אוהבת לעשות, חזרתי לעבוד, חזרתי לעסוק בשיווק, חזרתי להניע מהלכים ותהליכים, חזרתי לעולם המבוגרים.

השנה האחרונה היתה מופלאה - זכיתי בזמן לעצמי, זכיתי בזמן עם הילדים, זכיתי בשלווה, זכיתי לפגוש אנשים מדהימים ומעוררי מחשבה, זכיתי ללמוד דברים חדשים, זכיתי להקים לעצמי בלוג ולכתוב בו, זכיתי ללמוד שיש אנשים שלא מכירים אותי, ובכל זאת הכתיבה שלי והסיפורים שלי מעניינים אותם ונהנתי מכל רגע ועל כך אני בהודיה גדולה.

ואני נהנת גם עכשיו. גם כשלחוץ בבוקר וגם כשאני חוזרת מאוחר ישר לשלב המקלחות וההשכבות.

ואתם יודעים מה? פתאום הרגע הזה שבו אני נכנסת הביתה עם הלפטופ על הכתף והתיק על היד והקטנטנים קופצים עלי מבלי שיש לי יכולת להוריד את התיקים מעלי, הוא רגע קסום. הוא רגע של אושר צרוף וטהור גם להם ובעיקר לי. ואני מתמסרת לרגע הזה. אני איתם. כל כולי. הטלפון בתיק מחכה. הכל יכול לחכות. עכשיו זה הזמן שלי איתם.

אז בין הבית לרועי לילדים לעבודה ולעצמי, שמתי לב שדבר אחד נשאר בצד. המטבח.

לא אפיתי ולא בישלתי מאז שהכנתי לנועה את מקלות הפיצה לפני תחילת שנת הלימודים.

והינה כבר ראש השנה והפיד שלי בפייסבוק מתמלא פוסטים על עוגות ומאפים לחג והראש שלי בכלל במקום אחר. אולי העובדה שאנחנו השנה בקיבוץ ושהקינוחים לא "עלי" גם משפיעה קצת על המוטיבציה.

ובכל זאת, אנחנו נוסעים לחגוג בקיבוץ וכפולניה מבטן ולידה הרי שאי אפשר שאגיע בידים ריקות. אז חזרתי למטבח והכנתי את הממתק האולטימטיבי לראש השנה - דובשניות.

את מתכון הדובשניות של הילה קריב בעלת הבלוג המשגע 'ביסים', הכרתי כבר לפני מספר שנים ומאז בכל ראש השנה העוגיות (יותר נכון סוכריות) האלו מככבות אצלנו בבית.

מתכון של 3 דקות עם קמח מלא (השנה הכנתי עם כוסמין מלא), שמן זית וטעמים וריחות משגעים של קינמון, ג'ינג'ר ומוסקט. כדאי להזדרז ולהכין עוד היום כי מחר ומחרתיים במהלך החג העוגיות יהיו אפילו טעימות יותר (אם ישאר משהו...)

אז מה אאחל לנו לשנה הקרובה? שנהיה טובים אחד לשני וגם לעצמנו, שנהיה קשובים, שנזכור לנשום ולאהוב, שנמצא את היופי, החמלה והשקט ושנזכור שהשמחה היא הדלק, היא האוויר, היא המנוע של היקום והיא בחינם!

שנה טובה, בריאה ושמחה לכולנו