הפינוק של שבת בבוקר

בסוף השבוע התארחה אצלנו אלופת העולם והיקום - אימא שלי. לקראת השכבת הילדים היא שאלה אותי בשיא התמימות "מתי הם יקומו מחר, מאוחר?!"

ברגעים בהם אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק, אני מעדיפה לצחוק ולכן מיד התפקעתי מצחוק והתפללתי שהפעם השעון יראה 06:00 ואולי בכלל 07:00 (אם לחלום אז בגדול...), בכל זאת שבת.

אני טיפוס של בוקר. מאז ימי בקיבוץ הייתי משקימה קום - השעון מצלצל ואני כמו חיילת על הרגליים בדרך לעבודה. גם כשכבר עזבתי את הקיבוץ והתמקמתי בתל אביב היקיצות המוקדמות המשיכו וזמן הזריחה נוצל היטב לריצות בפארק השכונתי שלי (פארק הירקון).

כשהכרתי את רועי, שגרת חייו של הספורטאי התאימה לי כמו כפפה ליד. קמים בשעות שהשמש עוד ישנה, יוצאים לאימון, חוזרים, מתקלחים ויוצאים לעבודה.

כשהגיעו הילדים אז הבנו שיש בעיה....

לא בגלל שקשה להם להירדם או שהם רוצים לישון איתנו לפעמים, אלא בגלל שקשה מאוד להגיד לילדה קטנה "ששש...לילה עכשיו, חושך, כולם ישנים...." כשאבא שלה כבר עם האופניים ליד הדלת :-)

ככל שנועה גדלה היקיצות שלה עברו מ 5:30 ל 6:00 ולפעמים גם פינקה אותנו ב 6:30 (כן...גם בשבת!!)

במשך השנה האחרונה, מאז שאיתי נולד, אנחנו לומדים שאיתי זה לא נועה, שבן זה לא בת ובעיקר לומדים ש- 04:50 זו שעה לגיטימית להתעורר ולמחוא כפיים. לפני מספר שבועות הצלחנו להזיז את שעת היקיצה ל- 05:15 (יש לי ילדים שעון שוויצרי. כשמתקבעים על שעה, זהו. זו השעה) ולשמחתנו בשבוע האחרון אנחנו עדים לשינוי מהותי....06:00. מי שישמע.

העניין הוא שילדים בגילאים הקטנים לא ממש יודעים מה זה שישי, מה זה חג ומתי שבת. העוקבים אחרי באינסטגרם מכירים כבר את הפוסטים הזויים שלי מ #השעות_הקטנות_של_הבוקר.

גם השבת, כשסבתא שושו באה לבקר, מצאנו את עצמנו עם סלון מבולגן כבר ב 6:00 בבוקר. לשמחתנו "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" ולכן זכינו להתפנק עם לחמניות משגעות מקמח כוסמין שמצאתי בבלוג של קרן אגם (נשואה למאפייה) וליהנות מריבת תפוז סיני שהכנתי בשישי לאחר שבזזתי את העץ של סיגל ואילן חברי היקרים.

היה לי ברור כשראיתי את התמונות של לחמניות הכוסמין של קרן, שזה מתכון שאני חייבת לעשות. המתכון מדבר על קמח כוסמין לבן, אבל כשאין בבית כוסמין לבן, עובדים עם מה שיש - כוסמין מלא וקמח לבן (400 גרם כוסמין מלא + 600 גרם קמח לבן). הכיף עם קמח כוסמין לבן זה שהוא קצת יותר בריא ומתנהג כמו קמח לבן ולכן אפשר לשלב אותו כמעט בכל מתכון.

צריך להתרגל למראה האדמתי שלו כשהוא תופח. כשמתחילים לעבוד איתו הוא מגיב נהדר לרידוד, לחיתוך ולגלגול. לאחר התפחה נוספת ואפיה מקבלים לחמניות יפייפיות, ריחניות וטעימות מאוד.

בשבוע שעבר קפצתי לבקר חברה יקרה שלא ראיתי הרבה זמן. יום חמישי, השמש יצאה לחמם אותנו קצת ובעודנו יושבות ומקשקשות את עצמנו לדעת, אני קולטת את עץ התפוזים הסינים שלה עמוס לעייפה בפירותיו הזהובים והיפייפיים.

מעולם לא הכנתי לפני כן ריבה, אבל היה לי "ברור כמו שתיים ושתיים" שאני חייבת לקחת לי מהאוצר הזה ולהתמודד אחת ולתמיד עם האתגר. מצאתי מתכון קליל ומשגע לריבת תפוז סיני באתר של סוויט דולי ויצאתי לדרך. נכון, יש קצת התעסקות ולוקח זמן לבשל, אבל התוצאה היא כל כך טעימה ומפנקת, שאני ממליצה לכם בחום לחפש לכם שכן קרוב או מכר רחוק שיש לו עץ תפוזים סיניים. עכשיו שיא העונה והעצים מלאים.

ושלא תחשבו שרק התפנקתי בשבת בבוקר. כהרגלי, ניצלתי כראוי את שעות הבוקר והפעם הכנתי גרנולה משגעת תוצרת בית....בקרוב בבלוג :-)